<h1>עץ חיים לרבינו יעקב ב"ר יהודה חזן מלונדרץ הלכ' שבועות פ"ג</h1>
<h2>דף לה.</h2>
אע"פ שמותר להשאל על השבועה ואין בזה דופי, אע"פ [כן] אין נזקקין להתיר אלא מפני דבר מצות או צורך גדול. וטובה גדולה שלא ישבע לעולם. ואם עבר ונשבע צריך שיצטער ויעמד בשבועתו, שנאמר [תהלים ט"ו] נשבע להרע ולא ימיר, וכת' [שם] עושה אלה לא ימוט לעולם. וכן ר' יהושע בן לוי נכנס לגן עדן שלא התיר שבועה מימיו [כתובות ע"ז ע"ב].
<h2>דף לה:</h2>
ראובן שהשביע לשמעון וענה אמן ונחם (ל)שמעון, אין מתירין לו רק בפני ראובן שהשביעו. ואומר ר"י, דזה דווקא לכתחלה, אבל בדיעבד אין צריך לפניו, כדמוכח פ' השולח [גיטין ל"ה ע"ב], וגם מצדקיה שהיה צדיק גמור ונשאל שלא בפני נבוכדנצר [נדרים ס"ה ע"א], ולכתחלה נמי לא אמרן רק באדם שעושה לו טובה, כגון משה שנתן לו יתרו בתו על ידי שבועתו, וכן נבוכדנצר הוציא צדקיה מתפישה, אבל באדם אחר אפילו לכתחלה, כדמוכח פרק אלו נאמרין [סוטה ל"ו ע"ב] דא"ל פרעה ליוסף זיל איתשיל אשבועתך שהשביע אביך. וכן אם נשבע ראובן או נדר שלא יהנה בשמעון או שמעון ממנו, אין מתירין לו כשניחם רק בפני שמעון, ואפילו שמעון קטן או גוי, כדי שידע הנידר (שהיתר) [שהתיר] זה נדרו. וכן משמע בירושלמי [נדרים פ"ה ה"ד], מפני (האשה) [החשד].
<h2>דף לו.</h2>
מתירין אפילו לנשבע (לרבים) [ברבים], ולנשבע בשם המיוחד ביי אלהי ישראל. אבל אם על דעת רבים נשבע, או נדר, אין מתירין כי אם לדבר מצוה, כגון שנדר בדעת רבים שלא יהנה פלוני לעולם והוצרך למול בנו או ללמוד תורה ואין דוגמתו בעיר, מתירין לו ונוטל שכרו מאותו שנדר הימנו. ונחלקו פרק השולח [גיטין מ"ו ע"א] (למה) [כמה] רבים, רב נחמן אמר שלשה, ר' יצחק אמר, עשרה. ודווקא שאמר שם פלוני ופלוני, אבל רבים סתמא הוי כיחיד.
<h2>דף מו.</h2>
מתירין אפילו לנשבע (לרבים) [ברבים], ולנשבע בשם המיוחד ביי אלהי ישראל. אבל אם על דעת רבים נשבע, או נדר, אין מתירין כי אם לדבר מצוה, כגון שנדר בדעת רבים שלא יהנה פלוני לעולם והוצרך למול בנו או ללמוד תורה ואין דוגמתו בעיר, מתירין לו ונוטל שכרו מאותו שנדר הימנו. ונחלקו פרק השולח [גיטין מ"ו ע"א] (למה) [כמה] רבים, רב נחמן אמר שלשה, ר' יצחק אמר, עשרה. ודווקא שאמר שם פלוני ופלוני, אבל רבים סתמא הוי כיחיד.
